נעלנו את הדלת, שוחחנו מעט ונפלנו לתרדמה
עמוקה.
השעון המעורר העיר אותנו ב6:00 בבוקר להשקמה
של הבסיס, בדרך כלל כחצי שעה מאוחר יותר החוליות מתאספות ליד מגרש החנייה של צפיפות עצם ההאמרים
ומתחילים בריצת בוקר ומתיחות.
"עצם זה שישנו כמו תינוקות בלילה כבר
אומר שמשהו פה מוזר" אמר ריאן.
הלכתי עם ריאן ואנדי לכיוון מגרש החנייה
במטרה להגיד לדדריו שאני לא אוכל להשתתף בריצה היום עקב כאבים, גם אנדי לא יכל להשתתף,
כאבי הגב התחתון שלו אמנם פחתו אך עדיין הוא נעזר בהליכה עם ריאן וגם איתי שסבלתי מכאבים
לא פחות ממנו, בעקבות האגרוף של פיטר סבלתי מפנס בעיני, הייתי חייב להמציא סיפור כיסוי,
אנדי הציע שאומר בינתיים צפיפות עצם שהחלקתי במקלחות כי הן באמת אינן בטיחותיות וזה לא נשמע כמו
סיפור כזה מופרך.
כשהגענו למגרש החנייה לא הבנו היכן כל החיילים
גובה נמצאים, אף אחד לא היה שם, המגרש היה ריק והיה ניתן לשמוע רק את העורבים על חוטי העמודים
של החשמל.
"מה זה ? היכן כל היחידה" שאלתי.
אני אוהב לראות את האתרים האלה המביאים אהבה שונה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה